משמעות המונח ' סליחה – – forgiveness مسامحة '
סליחה היא תהליך רגשי וקוגניטיבי שהפרט עובר ביחס לעוול שגרם לו אדם אחר. הפרט שעובר תהליך של סליחה הוא הסולח. במהלך תהליך זה, הפרט מפחית ומצמצם את הרגשות השליליים שנגרמו לו עקב מעשה הפוגע, ולעיתים אף ממיר את הרגשות השליליים ברגשות חיוביים.
סליחה הוא תהליך שכלי, רגשי או רוחני שבו חדל אדם מלחוש עלבון או כעס כנגד אדם אחר על מעשה שהוא ראה בו כפגיעה, מחלוקת או שגיאה. לחלופין, סליחה היא הפסקת הדרישה לעונש או פיצוי. ניתן להתייחס למושג סליחה מנקודת מבטו של האדם הסולח, האדם שלו נסלח וכן מנקודת המבט של היחסים שבין הסולח לנסלח. במצבים מסוימים הסליחה ניתנת מבלי לצפות לפיצוי כלשהו וללא תגובה כלשהי מצדו של הפוגע (כך למשל, אדם עשוי לסלוח, או לבקש מחילה, מאדם אחר אשר הלך לעולמו. לעתים, חלק הכרחי מתהליך הסליחה הוא הכרה כלשהי של הפוגע במעשהו, התנצלות, וייתכן אף פיצויים לנפגע, או פשוט בקשת סליחה.
לשני המונחים סליחה ( forgiveness ) ואי סליחה ( unforgiveness ) אין הסכמה מלאה לגבי הגדרתם. רוב החוקרים מסכימים שסליחה היא תהליך אשר עובר אדם אשר נפגע עמוקות וללא צדק אשר מוביל להפחתת עוינות, להפחתת הרצון לנקמה והפחתת הצורך בהימנעות מקשר עם הפוגע. מיעוט הכותבים כוללים בהגדרה, נוסף על הפסקת הרגשות השליליים, גם את החלפתם בחמלה ( compassion ) , רחמים, השלמה הכוללת את חידוש היחסים עם הפוגע reconciliation ואפילו אהבה.
למרות הנאמר, קיימת הסכמה שסליחה אינה מחייבת בהכרח רגשות חיוביים כלפי הפוגע. ניתן לסלוח בלי לשכוח את הפגיעה, בלי לרחם על הפוגע ולהרגיש כלפיו רגשות של חמלה ואמפתיה, ובלי להשלים עם הפוגע ולחדש עמו את הקשר. בנזימן מציו : " סליחה שלמה היא תהליך דילוגי שהפוגע והנפגע נושאים בו את זיכרון העוול בצוותא ומשקעים אותו במרקם חייהם, מבלי לטשטש את אשמתו של האחד ואת הצלקות שהותיר בנפשו של האחר ".
בסקין ואנרייט כותבים: " ויתור מרצון ומתוך בחירה חופשית על עוינות לנוכח עוול ניכר של אדם ( או אנשים ) אחרים ונקיטה ביחס של נדיבות כלפי הפוגע, למרות שלפוגע אין זכות לקבלת יחס מיטבי זה". חוקרים אחרים מבחינים בין שני סוגים של סליחה; סליחה החלטית decisional forgiveness וסליחה רגשית emotional forgiveness הסוג הראשון כרוך בהחלטה קוגניטיבית ובהצהרה על הנכונות לוותר על נקמה והימנעות מקשר עם הפוגע ( אלא אם כן מסוכן להמשיך בקשר ) ושחרורו מעונש על מעשיו. הסוג השני כרוך בהפחתת רגשות שליליים כלפי הפוגע והחלפתם ברגשות חיוביים יותר.
גם המושג אי סליחה זכה להגדרות שונות, וורטינגטון ואחרים, מגדירים מושג זה כמכלול של רגשות שליליים כמו עוינות, שנאה, כעס, ופחד כלפי הפוגע המלווים את הנפגע לאורך זמן. במקום אחר החוקרים מגדירים אי סליחה כ: " מכלול של רגשות מעוכבים, הכוללים טינה, מרירות, שנאה, עוינות, כעס, ופחד, המתפתחים לאחר הרהורים חוזרים ונשנים על הפגיעה שהתרחשה ואשר מעוררים רצון בנקמה או הימנעות ממפגש עם הפוגע ".
סקירה זו התבססה על המאמרים :
- בנזימן, י. ( 2008 ). לסלוח ולא לשכוח: האתיקה של הסליחה. עמ' 11. ירושלים: מכון ון ליר, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
- Baskin, W. and Enright, R D. ( 2004 ). Intervention studies in forgiveness: A meta – analysis/ Journal of Counseling and Development, 82, pp. 79 – 90.
- Worthington, E. L. and Wade, N. G. ( 1999 ). The Psychology of unforgiveness and forgiveness and implications for clinical practice. Journal of Social and Clinical Psychology, 18(4), pp. 385 – 418.
