האם אכן קיים צורך בגישור רגיש תרבות ?
בטרם המענה והעיסוק בשאלה שלעיל, ועל מנת לעשות סדר בנושא זה, נדרש לענות על 10 שאלות מקדימות, שלעיתים נשמעות כהיפותטיות, ברורות ומובנות מאליהן:
- מה פירוש המושג תרבות ?,
- מה זה גישור ' רגיש תרבות ' למה מתכוונים כאשר מציינים גישור רגיש תרבות?,
- למה נדרש גישור רגיש תרבות?,
- את מה בא לשרת ולקדם גישור רגיש תרבות?,
- האם כיום קיים גישור רגיש תרבותית?,
- מה יותר נכון לומר גישור רגיש תרבותית? או גישור כשיר תרבותית?,
- האם נדרשת הכשרה מיוחדת למגשרים בהקניית מיומנויות גישור רגישות תרבות?,
- מה כוללת הכשרה זו? איזה תכנים ? מי יכשיר ויקדם את דיסציפלינות הרגישות תרבותית בגישור?,
- האם במדינת ישראל קיים צורך, ואף חובה בפיתוח תחום הגישור הרגיש תרבותית?,
- באיזה סוג גישורים, ועם איזה מגושרים, לא נדרשת מיומנות וממוחיות ברגישות תרבותית בגישור ?
לגבי השאלה הראשונה העוסקת בפירוש ה ' מושג תרבות', החוקרים ( Kluckhohn, & Kelly, 1945 ), ( Geertz, 1973 ), ( Rosaldo, 1984 ), ראו בתרבות כמתכונת חיים נלמדת משותפת המועברת בצורה סימבולית ומשפיעה על כל ההיבטים של חיי האדם. בבסיס הגדרה זה , הכרה בקיומו של השוני האנושי. החוקר מאוטנר הגדיר תרבות כמערכת של משמעויות, ושכזו היא בנויה מתכנים שבאמצעותם תופסים בני האדם ומעריכים את זהותם. את מעמדם בחברה, את המתרחש בחייהם ואת יעדיהם. תכנים אלה גם מסייעים לאדם להגדיר את חוויותיו הנפשיות, את היעדים שהוא מבקש להשיג בחייו, את יחסיו עם בני אדם אחרים, וכן העולם הטבעי ואת מקומו בו. תכניה של התרבות מציידים את בני האדם באוסף של תבניות המאפשר להם להתמצא בעולם, לארגן את הפרקטיקות של התנהגותם ולקבוע את גבולות העולם האינטלקטואלי, הרגשי והמוסרי בחייהם, ( מאוטנר, 2012, עמ' 42 ).
לגבי השאלה השנייה ' מה זה גישור רגיש תרבות ?' למעשה בתכניו ובשיח שבתוכו, זהו גישור רגיש השונה מכל הליך גישור אחר, גישור זה מכיר ומציף את מרכיב השונות האנושית בקרב הצדדים המגושרים, מודע לקיום מתכונת חיים אחרת וסמויה, המועברת בצורה סימבולית ומשפיעה על כל ההיבטים של דרכי התמודדות אחרים ובפרט דרכי התמודדות שונים עם בעיות וקונפליקטים בחיי הצדדים המעורבים. השוני בזהות האתנית, המעמדית ואף הסוציו – פוליטית, בקרב משתתפי הגישור, מוביל לשוני בשיח הוורבאלי, שוני באופני השייכות, שוני בהתמודדות ובהגדרת יעדים אינדיבידואליים וקולקטיביים, שוני בתפיסות ובחוויות הנפשיות הפנימיות, ושוני רחב יותר בתפיסות דתיות, ערכיות, מוסריות, ובתפיסות העולם והטבע האנושי בכללותו. כל המרכיבים שלעיל עשויים להשפיע לרוב באופן בלתי מדע וסמוי, ביצירת חוויות גישור לא נעימה, לא מקדמת ובמקרים יותר מורכבים מפלה ולא צודקת בקרב מגושרים מתרבויות שונות.
לגבי השאלה השלישית, ' למה נדרש גישור רגיש תרבות ?' למעשה גישור רגיש תרבות, בא בראש ובראשונה על – מנת לגשר על השוני ועל הפערים האנושיים התרבותיים הגלויים והסמויים בקרב צדדים מגושרים המגיעים מקבוצות אתניות שונות. פערים אלו עשויים לנבוע לאור השונות המנטלית בין הצדדים המגושרים בזהות האתנית , בשפה; בדת ובדתיות; בערכים; במוסר; בעמדות; בתפיסות, במעמד החברתי והסוציו – פוליטי. כפי שצוין והודגש כי באופן אבסורדי, לרוב השפעתם של רוב המרכיבים הללו ( מלבד מרכיב השפה ) הנה ברמה לא מודעת וסמויה, הן למגשרים המגיעים מקרב תרבות אחרת, והן אף לצדדים המגושרים. מגשר שאינו מודע היטב, ולא מתייחס בצורה ישירה ועקיפה למרכיבים הללו, עשוי להגיע לסוף הגישור עם הסכם או בלי הסכם בין הצדדים המגושרים, אך בכל זאת תהיה התחושה כל הצדדים או חלקם, שמשהו לא כשורה! ומשהו מפוספס ולא מספיק תקין ומשביע רצון בהליך הגישור ובתוצאותיו. אנסה להלן להמחיש זאת בדוגמה קטנה, המיעוט הערבי מוסלמי, נחשב למיעוט פטריארכלי – קולקטיבי, המדגש חשיבות הסמכות וקבלת סמכות מהאחר, ובייחוד מאיש המקצוע, ולעניינו המגשר הנתפס כידוע, מנחה ומכוון. לעומת כך מגשר המגיע מחברה מערבית אינדיבידואלית, עשוי לנקוט בהליך הגישור בטכניקה של ניטראליות בפגישות הגישור. מגושרים מחברה ערבית יצפו למעורבות, פחות ניטרליות, הנחייה, ואף במקרים מסוימים שיכוון ולקבל החלטות במקומם. ולמעשה מגשר מקרב חברה מערבית עשוי בנקיטת הגישה הניטרלית המלה ליצור תסכול, אי שביעות ואף במקרים מסוימים זלזול מהליך ומהות הליך הגישור בכללותו.
לגבי השאלה הרביעית ' את מי בא לשרת גישור רגיש תרבות ?' גישור רגיש תרבות בא לשרת את כולם, החל מהצדדים המגושרים, והלאה במגשרים, בבית המשפט, ובחברה כולה ובכללותה. גישור- זה לא רק יבטיח הצלחה של הגישור עם הסכם או בלי הסם, ויצירת אווירה נינוחה, מכבדת מכילה, ומקבלת, אלא הוא הוא אמור ליצור יותר ויותר אווירה של אחווה, כבוד והכלה כלפי השונה, הזר והאחר בחברה ובקהילה.
לגבי השאלה החמישית ' האם קיים כיום גישור רגיש תרבות ?' תחילה אני קטונתי לענות בכן או לא , על שאלה זו, יחד עם זה אני סבור שגישור שכזה קיים באופן חלקי ביותר, אקראי וספונטאני, לא מבוסס על הנחות יסוד מקצועיות ברורות ושקופות, ומבחינה תהליכית לא מובנה ולא מספק.
בהקשר לשאלה השישית, אני סבור שמקצועי ויותר נכון לומר ' גישור כשיר תרבותית' מאשר 'גישור רגיש תרבותית'. השימוש במילה ' רגיש ', עשויה לפספס את הדגש וההיבט המובנה המקצועי והמצופה בגישור. המילה רגיש עשויה לרמוז על סובייקטיביות, והמילה כשירות מדגישה היבטים ממוקדים, כלומר מה תעשה ומה לא תעשה במהלך גישור כשיר תרבותית. ולמעשה כשירות תרמוז למהימנות ותקיפות הליך הגישור.
לגבי השאלה השביעית שעוסקת ' בהקשר לצורך בהכשרה מיוחדת בכשירות תרבותית בגישור' אין ספק כי נדרשת הכשרת חובה בכשירות תרבותית בקרב מגשרים. הכשרה שכזו מחויבת להיות מובנית, ממוקדת, עם המחשה פרקטית למה שעשוי לקרות ולהתפתח בהליך ובחדר הגישור. אמחיש זאת בתמה לדוגמא של משמעות, ערך ותפיסת ה ' זמן' בתרבויות ובמיעוטים שונים, והשפעת הדבר על הליך ומפגשי הגישור הכשיר תרבותית. כך בקרב המיעוט הערבי, המסורתי והשמרני, קיימת תפיסת זמן יותר נזילה, גמישה , מופשטת. ברמה הטכנית תפיסה זו עשויה להתבטא בקשיים בעמידה בלוחות זמנים בארגון במפגשי הגישור, בעיכובים ואיחורים בהגעה למפגשים, ובצפייה מהליך גישור יותר פרוץ על מספר מפגשים, ולא מוגבל ומצומצם במפגש גישור אחד או שניים בלבד. ולמעשה לוחות זמנים נוקשים בגישור עשויים דווקא להבריח את המגושרים המגיעים מקרב מיעוטים אתניים, שמרניים, מזרחיים ומסורתיים.
לגבי השאלה השמינית, שעוסקת בתמות: מה כוללת הכשרה בכשירות תרבותית ? איזה תכנים ? מי יכשיר ויקדם את דיסציפלינות הרגישות והכשירות התרבותית בגישור. לטעמי הכשרה ברגישות עשויה לכלול בן השאר תמות ונושאים כדוגמת : קולקטיביות ופטריארכליות במיעוטים אתניים והשפעת הדבר על הליך הגישור / אובייקטיביות וסובייקטיביות והשפעת הדבר על הגישור/ מתח סוציו – פוליטי ומידת ההשפעה על הגישור/ אסטרטגיות וטקטיקות בגישור רגיש תרבות/ הטמעת הליך הסולחה בגישור רגיש תרבות/ מגדר וגישור רגיש תרבות/ האסכולה הנרטיבית כאסכולה מובילה בגישור רגיש תרבות וכד'…. חובה שההכשרה תתבצע על ידי אוניברסיטאות, מכללות ומוסדות אקדמיים שמתמחים לא רק בלימודי גישור, אלא עם רקע ומומחיות ביישומים פרקטיים בגישור. הצוותים הממונים על העברת הכשרות כאלו חובה שישקפו וייצגו מגוון רחב ככל שיותר של מיעוטים אתניים: ערבים, אתיופיים, אשכנזיים, ספרדיים, רוסים, חרדים, עו"ד, דרוזים, נשים, גברים וכד'… ככל שיהיה יותר מגוון בייצוג הצוותים ופחות אחידות, כך תובטח העמקה בהכשרות ובהבלטת תמות פרקטיות בגישור כשיר ורגיש תרבותית.
לגבי השאלה התשיעית, העוסקת בשאלה האם גישור כשיר ורגיש תרבותית נדרש וחובה בישראל?, התשובה לטעמי בהחלט ' כן '. ואף יותר מזה, כל הליך גישור שמתקיים בישראל בין שני צדדים מקבוצות אתניות ותרבותיות שונות, שאינו מודע, מתייחס ומכוון לרגישות וכשירות תרבותית. הוא גישור במקרה הטוב ' לקוי ', ובמקרה הפחות טוב, זהו גישור שנדון לכישלון, וזאת עף שלעיתים הצדדים במסגרתו מצליחים להגיע להסכם. חשוב לחדד ולהדגיש שבגישורים בין צדדים מקבוצות אתניות בהם מגיעים במהרה להסכמים, הדבר בהחלט עשוי להדאיג שהגישור היא לקוי ולא כשיר ורגיש תרבותית. זאת בשל נתק, אי אימון, חשדנות, קצר בתקשורת אשר מובילים לצורך ב 'רצוי', ורצון לסיים את הסכסוך ולהגיע בכל מחיר להסכם.
ולבסוף בהקשר לשאלה העשירית, העוסקת בשאלה המבדילה והמחדדת באיזה גישורים לא מצופה ולא נדרש הכשרה ורגישות תרבותית? לטעמי כשירות ורגישות תרבותית מצופה ונדרשת מכל מגשר באשר הוא, אך ויחד עם זה בגישורים בין צדדים ומגשרים דומים ומאוד הומוגניים, לא מצופה ולא נדרשת רגישות וכשירות תרבותית. כך אם הגישור מתקיים הן בין צדדים מגושרים והן עם מגשרים מהאוכלוסייה הערבית המוסלמית, אז לא נדרשת כשירות ורגישות תרבותית. יחד עם זה אם לדוגמא בקרב הצדדים המגושרים והמגשרים, יש גברים / נשים , או לחלופין צדדים דוברי שפות שונות, חובה לגלות כשירות ורגישות תרבותית. לטעמי במדינת ישראל עם המגוון הרב של תרבויות שונות, מינים ושפות , הסיכוי לקיום גישור מגוון ולא אחיד הן בקרב הצדדים, והן בקרב המגשרים הוא גדול, כמו במצב בו קיים פערים גדולים בגלאי הצדדים המגושרים והמגשרים. ועל כן ההנחה היותר נכונה מחדדת את הצורך וההכרח בכל מקרה לרגישות וכשירות תרבותית.
רשימת מקורות – תרבות
מאוטנר, מ. ( 2012 ). תרבות. עיונים בחקר התרבות, 1, 31 – 66.
Kluckhohn, C., & Kelly, W. H. ( 1945 ). The concept of culture. In R. Linton ( Ed. ), The science of man in the world crisis ( pp. 78 – 105 ). New York: Octagon.
Geertz, H. ( 1973 ). The interpretation of cultures. New York: Basic Books.
Rosaldo, M. Z. ( 1984 ). Toward an anthropology of self and feeling. In R. A. Shweder & R. A. LeVine ( Eds. ), Culture, theory: Essay on mind, self and emotion ( pp. 137 – 157 ). Cambridge: Cambridge University Press.
